סגירות. פתיחות. קילוף שכבות.

הסגירות. הידיים המשולבות. העיניים השואלות. סגור. חשש. המשימה הראשונית שלי מול מאומן/ת חדשים היא לשחרר את הידיים, לרכך, לתת לרוח לחדור לבין החריצים ולהפיח ריחות חדשים. אני מקבלת לידיי פרחים סגורים ויודעת מה טמון בהם עמוק פנימה. התענוג שאני חשה כשאני חווה את ראשיתה של הפתיחות, של ההבנה ש"הנה, כך זה צריך להיות" או "חשבתי שזה מסובך הרבה יותר..." הנינוחות והביטחון המתגבש בזהות המקצועית, זה בדיוק הרגע, זו בדיוק הנקודה שאני מרגישה, שהנה, התחלנו. איזה יופי!!
אז למה שלא תבואו להיפתח?....